בשנת 1959 קיבלה הליגה הערבית את החלטה מס' 1457 שזו לשונה: "מדינות ערב ישללו מתן אזרחות למבקשים ממוצא פלסטיני, כדי למנוע את השתלבותם בארצות המארחות". זו החלטה מדהימה, שעומדת בניגוד תהומי לנורמות הבינלאומיות בכל הנוגע לטיפול בפליטים באותן שנים, בעיקר באותו עשור. הסיפור התחיל, כמובן, בשנת 1948, ימי קרות ה"נכבה" הפלסטינית.

מאמרו המרתק של בן-דרור ימיני כפי שפורסם בבלוג שלו באתר NRG .

 

מדי שבוע, כמעט מדי יום, אני מקבל הפניות לקטעים שמתפרסמים בתקשורת העולמית על ישראל. פה ושם מדובר בביקורת מוצדקת ולגיטימית. הרי ישראל איננה חפה מטעויות או מחריגות. לא על כל דבר צריך לזעוק "גוואלד". פעמים אחרות מדובר בגיבוב של הגזמות ושקרים והטעיות. הדברים ידועים. לא כל פרסום כזה שווה הפרכה. שהרי לא רק שהמדור הזה, שמתמודד עם תעשיית השקרים, לא יצליח להתמודד עם הטענות, גם העיתון הזה כולו לא יספיק כדי לסקור את הבדיות ולספק את ההפרכות. אלא שפה ושם יש שיאים חדשים של ביזוי והתבזות. והללו חייבים בחשיפה. 

לפני כן אספר, שבתחילת השבוע שאל אותי צעיר ישראלי, שאינני מכיר, איך אני מסוגל לשבת באולפן טלוויזיה עם גדעון לוי, ולא לרתוח מעצבים. הבהרתי לו, שאני גאה לחיות במדינה שבה יש את גדעון לוי, שכותב ובועט באופן חופשי. כל אופציה אחרת תהיה גרועה יותר. אדם אחר שאל אותי, האם קראתי את הראיון של לוי ב"אינדיפנדנט". עניתי בשלילה. לאחר שזכיתי לאינספור הפניות לאותו ראיון - קראתי. זו לא הייתה חוויה קלה. משום שאם חפצה נפשנו לדעת, בתמצית, כיצד עובדת תעשיית השקרים, אל נא נחפש אותה בקרב הימין האנטישמי בהונגריה, בחוגי האחים המוסלמים, או בחוגי השמאל הסהרורי בבריטניה. התעשייה הזאת צומחת כאן, מתוכנו.

הפתיחה הייתה רגילה. לוי מתואר שם כמי שמדווח על המציאות העגומה בשטחים "ללא פרופגנדה". כדאי לזכור את המשפט הזה. ללא פרופגנדה. ורק אנחנו לא ידענו שהוא כזה. "תפקידי הוא למנוע מצב שבו הישראלים יוכלו לטעון: 'לא ידענו'". הרמיזות לימים אחרים כל כך שקופות. כל כך נמוכות. פרופגנדה? מה פתאום. לא גדעון לוי. העניין הוא שדברי הבלע של לוי כובשים לבבות. לא רק בישראל, אלא בעיקר בעולם. כך שחובה להציג את מסכת השקרים של האיש, ולהציג את האיש כפי שהוא: לא "פעיל שלום", ולא "עיתונאי ביקורתי", אלא תועמלן מסוכן שכותב את הפרוטוקולים החדשים נגד ישראל.

1.
לוי טוען שהוא נאבק למען "החזרת האנושיות" לדמותו של הפלסטיני, מול  "מנגנון שטיפת המוח" שחייב לעבור כל ישראלי. סליחה? היכן בדיוק המנגנון הזה? התקשורת, כולל הציבורית, נותנת ביטוי רחב לדוברי המגזר הערבי, משני צדי הקו הירוק. סאיב עריקאת,, סופיאן אבו-זיידה, אחמד טיבי ואחרים - מופיעים בתקשורת הישראלית הרבה יותר מרוב חברי הכנסת. מדובר בדוברים רהוטים. מערכת החינוך עצמה חותרת לדימוי הוגן ואנושי יותר לערבים (אכן, היו שנים שהספרות העברית הייתה בעייתית יותר). אז היכן הוא בדיוק מנגנון החושך שלוי ממציא במוחו היוקד? היכן היא שטיפת המוח? הדימוי השלילי של הערבים, הוא פועל יוצא של עימות שנמשך מאה שנים. זה לא הדימוי שיצר את העימות. זה העימות שיצר את הדימוי. ובנוסף, כל בדיקה השוואתית תגלה שדמותו של הפלסטיני בישראל היא של מלאך, יחסית לדמותו של הישראלי, או היהודי, בעיני מערכת החינוך והתקשורת הפלסטינית הרשמית, של החמאס ושל הרשות. מחקר של "מבט לתקשורת הפלסטינית" (PMW) חושף שימוש בפרוטוקולים של זקני ציון במערכת החינוך הפלסטינית. מחקר נוסף חושף שטיפת מוח שיטתית המחנכת לשנאת והרג יהודים - בטלוויזיה של הרשות. אצל החמאס, מיותר לציין, המצב גרוע הרבה יותר.

2.
לוי מספר על "חדוות הירי של חיילים ישראלים אל עבר אנשים תמימים שישבו במונית (הוא בתוכם), ללא אזהרה, לא יריות באוויר, לא לגלגלים, אלא ישר למצח". אם היה לוי מספר על חוויה שעברה עליו - ניחא. אלא שלוי איננו עיתונאי: "הם עושים את זה מדי יום", מוסיף התועמלן. "כל יום"? מספר ההרוגים הפלסטינים בפעילות ביטחונית שוטפת בשנה האחרונה שואף לאפס. רוב הפלסטינים, רוב הזמן, לא רואים חייל ישראלי. ההרוגים הבודדים, כבר זמן רב, הם כמעט רק אלה שמנסים לחדור לישראל מכיוון עזה, אחת לשבועות אחדים, או רוצחים משורות החמאס, שהתנגדו למעצר. אבל מה לעובדות ולגדעון לוי. הוא הרי לא עוסק בפרופגנדה. מה פתאום.

3.
באחד משיאי הראיון, כדי להעצים את הדמוניזציה, מספר לוי שבמהלך ימי המלחמה בעזה, "בעמוד הקדמי בעיתון הפופולרי ביותר במדינה פורסמה ידיעה על כלב - כלב ישראלי - שנהרג על ידי רקטת קסאם. באותו יום נהרגו עשרות פלסטינים, והם הופיעו בעמוד 16 בשתי שורות".

התפעמתי מהתיאור המדויק של לוי, ולכן אצתי רצתי לגיליונות "ידיעות" מאותם ימים. הפכתי וחיפשתי, ושום כלב לא מצאתי בשום עמוד ראשון באף אחד משלושת השבועות של המלחמה. כלום.  לעומת זאת, מצאתי בעמוד הראשון את נחום ברנע, לא בדיוק עיתונאי שולי, כותב ש"התמונות מעזה מדאיגות .. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או ממשפחה שנקברה תחת בית" (12.1.09). ומצאתי בעמוד הראשון מאמר של פרופ' זאב צחור, תחת הכותרת "כבודו של האויב" (1.1.09). מטעמי זהירות בדקתי גם ב"מעריב". מצאתי, בתום המלחמה, דיווח בעמוד הראשון על ראש ממשלה ישראלי שבכה, בעקבות הטרגדיה של ד"ר אבו אל-עייש, שבנותיו נהרגו. ובכל העיתונים מצאתי התלבטויות ומאמרים אינספור בזכות שמירה על חיי אדם וצלם אנוש. רק דבר אחד לא היה ולא נברא: הכלב של גדעון לוי.

4.
"ישראל כיוונה באופן תדיר למטרות כמו צוותים רפואיים והפציצה בתי ספר של האו'ם", אמר לוי על מבצע עופרת יצוקה. באופן תדיר? האירועים הבודדים שבהם הייתה פגיעה באזור שבו היה מתקן של האו"ם או בצוות רפואי קרו כאשר אנשי חמאס השתמשו במקום. העיתונאי לורנזו קרמונסי (Lorenzo Cremonesi) דיווח מעזה על כך שהחמאס השתמש צבאית בבית החולים אל-קודס. אבל מתברר שגם כאשר החמאס משתמש בבית חולים, צה"ל שומר על איפוק. צמרת החמאס הסתתרה בבונקרים שמתחת לביה"ח שיפה. לא הייתה שום בעיה להכריע את החמאס. אבל ראשי החמאס ידעו מה שגדעון לוי משים עצמו כלא יודע: יש להם על מי לסמוך. צה"ל לא יפציץ את בית החולים. הם מוגנים בגלל סיבה אחת: הסטנדרטים המחמירים של צה"ל, שספק אם קיימים אצל צבא אחר כלשהו בעולם.

5.
לוי נסחף להצדקת הטרור: "ללא ירי רקטות הקסאם, אף אחד לא היה שם לב לפלסטינים ... הקסאמים משוגרים כמעט תמיד רק לאחר פעולות התנקשות של צה'ל".  נבדוק. ישראל יצאה מעזה. עד הסנטימטר האחרון. החמאס המשיך לירות. בהמשך הוא גם השתלט על הרצועה תוך כדי מרחץ דמים. למרות זאת, החמאס היה יכול להימנע ממכל סנקציה, ומכל סגר, אם היה מקבל את תנאי הקווארטט. החמאס סירב, והעדיף לשגר רקטות. לא בגלל פעולה ישראלית כלשהי, אלא משום שמדובר במדיניות ברורה של התנגדות לעצם קיומה של ישראל. אבל לדידו של לוי אין סרבנות מצד החמאס ואין אמנת חמאס ואין ראשי חמאס שמטיפים להשתלטות על העולם ולהשמדת יהודים, רק משום שהם יהודים.
  

6.
"ישראל מתלוננת שאנשי החמאס מתחבאים בתוך אוכלוסייה אזרחית, אבל גם משרד הביטחון הישראלי נמצא בתל-אביב". דובר החמאס לא היה מנסח את זה טוב יותר. יש משהו מעוות בהשוואה בין מצב בו הפנטגון או משרד ההגנה המצרי או משרד הביטחון הישראלי מצויים בוושינגטון, בקהיר או בת"א, לבין שיגור רקטות מתוך בית מגורים. מה שמוזר הוא, איך אדם רציונלי מאמץ באופן מוחלט את התעמולה של דוברי החמאס, ואיך המראיין לא העיר למרואיין על ההשוואה הכל כך מופרכת.
  

7.
גם לעצם הקמתה של המדינה מגיע לוי, וטוען ש"ישראל ממשיכה לבצע טיהור אתני בכל מקום אפשרי". האמנם? ערביי ישראל, והפלסטינים ברצועה ובגדה - רק הולכים ומתרבים. במלחמת העצמאות, אכן, הייתה בריחה המונית, בעידוד המנהיגים, והיו גם תופעות של גירוש. זה קרה לעוד עשרות מיליונים באותן שנים. אבל לוי משקר ביודעין. הוא לוקח את חילופי האוכלוסין של 1948 (גם יהודים גורשו, ויותר, ממדינות ערב), והופך אותם ל"טיהור אתני" חד-צדדי שאף פעם לא נפסק. באנגלית, אגב, המונח "ethnic cleansing", שבו משתמש לוי, מתפרש גם כהשמדה שיטתית.

8.
כל תהליך השלום, לפי לוי, הוא בגדר "הונאה מצד ישראל", שאף פעם לא התכוונה, והפלסטינים פנו לטרור, רק לאחר שהם נקטו ב"התנגדות בדרכי שלום". האומנם? הרי פעולת הטרור הראשונה של הפת"ח הייתה ב-1.1.1965. כיבוש לא היה אז. גל הטרור הגדול היה בשנות התשעים, כאשר הסכם אוסלו היה בשיא כוחו. מתווה קלינטון הוגש בסוף שנת 2000. ערפאת ואבו-מאזן העדיפו להגיד "לא". גם נציגים ערביים הודו שדחיית המתווה היא "פשע נגד העם הפלסטיני". במקום שלום, הם פתחו באינתיפאדה של טרור. בהמשך הגיש אולמרט הצעה מדהימה. אבו-מאזן אפילו לא טרח לענות. ולמרות כל אלה, ההיסטוריון גדעון לוי מספר שבעצם, "גם ברק ולבני, בדיוק כמו נתניהו, התנגדו תמיד לשלום אמיתי". אפילו פרבדה, מימיו הגרועים, מחוויר ליד לוי.

9.
כרגיל אצל השמאל-ג'יהאד הגלובלי, גם לוי מרחיב את הפוקוס: "הכיבוש הוא התירוץ לטרור במקומות רבים בעולם". זו עוד אגדה אורבנית שרווחת בחוגי ברקלי ואולי עוד בית קפה אחד בשנקין. ומאגדות לעובדות: כמעט כל הטרור בעולם בשנים האחרונות נובע מרצח שיטתי של מוסלמים על ידי שלוחות של הג'יהאד. ד"ר יוחאי סלע, שחוקר את התחום באופן שיטתי, מציין שקרוב לעשרים אלף איש נהרגו, מתחילת השנה, בעימותים אלימים ובפעולות טרור והתאבדות הקשורים לג'יהאד העולמי. זה קורה באפגניסטן, בסומליה, בפקיסטן, בתימן, בעיראק ובעוד מקומות. ולעומת זאת, העולם חף כמעט לחלוטין מטרור שקשור לישראל. אבל זהו גדעון לוי. הוא לא רק איש שיווק בתעשיית השקרים. הוא היצרן שלהם. 

הפרוטוקולים של גדעון לוי 

יש עוד שקרים. אלא שהיריעה קצרה. פה ושם יש ללוי, באותו ראיון, גם ביקורת צודקת. למשל, על כך שישראל חסמה את כניסתו של קומיקאי ספרדי. ובכלל, הרי ישראל מבצעת חריגות. הרי ישראל, לפעמים, מנשלת פלסטינים, ומפעל ההתנחלויות מייצר עוולות. הרי יש חיילים שהתעללו בפלסטינים, והם ראויים לחשיפה ולענישה, וגם ב"עופרת יצוקה" נחשפו חריגות. יש מקום לביקורת. אלא שהעוולות הללו אינן מספקות את לוי. הן לא יהפכו את ישראל למצורעת. כך שהאובססיה מחייבת אותו להתמכר לשקרים. 

אין ספק שלאחר התיאורים הללו, על שטיפת מוח, על דה-הומניזציה של הפלסטינים, על כלב שחשוב יותר מחיי אדם, על טיהור אתני ללא הפסקה, על חדוות הרצח של חפים מפשע - דמות הישראלי המצוי היא מחרידה. לא בבני אדם מדובר, אלא בקלגסים צמאי דם. פעם עשו את זה ליהודים, וכתבו את הפרוטוקולים של זקני ציון. גדעון לוי עושה את זה לישראל, וכותב את של הפרוטוקולים של אזרחי ישראל. דה-הומניזציה ודמוניזציה שהובילו לדה-לגיטימציה. ההמשך ידוע. וככל שגדעון לוי מגזים, כך הוא הופך את עצמו לאמיץ ולגיבור. הפרוטוקולים הישנים נחשפו כפבריקציה. ולמרות זאת, הם עדיי נפוצים בפינות חשוכת בעולם. גדעון לוי מספק את הפרוטוקולים החדשים, והם להיט אדיר, לא רק בעולם המוסלמי. כל מי שיקרא את הפרוטוקולים של לוי, ימהר לתעב את ישראל, יצטרף לכל חרם ועצומה נגדה, ויצדיק כל פעולת טרור פלסטינית. הרי לוי, ישראלי ויהודי, מוצא הצדקות לטרור, ומתאר את ישראל כמפלצת. אז למה שנצפה למשהו אחר מאלה שאין להם מושג שמדובר בסדרה של שקרים פתולוגיים?

קואליציית שונאי ישראל 

נעם חומסקי, מספר לוי למראיין, כתב לו שהוא משול בעיניו לנביאי עם ישראל. צנוע שכמותו. זה כבוד קצת מפוקפק. משום שחומסקי, שעלה לרגל לנסראללה, רואה בשורה וברכה בכל שונא ישראל. חומסקי אינו לבד. גם דייוויד דיוק, גזען לבן, מאנשי ה-KKK (קו-קלוס-קלן), מפרסם מאמר של גדעון לוי בבלוג שלו. מצא מין את מינו. וכך נמשך לו מצעד האוהדים של לוי.
בשבועות האחרונים היה לוי בסיבוב הרצאות, והתארח גם, למשל, במועדון עם נטיות פרו-חמאסיות (SPSC), שבעבר אירח, כאירוע לציון השואה, את עזאם תמימי, איש חמאס, התומך בטרור ובחיסול ישראל. אלה החוגים והמעריצים של לוי. תומכי חמאס, חומסקי ודיוק. לוי מספק להם את הסחורה, שלו-שלהם, של שנאת ישראל. "האם אי פעם חשבת שלא לומר את האמת?", שאל המראיין האוהד את לוי. עיתונאי רציני היה מציג את השאלה הנכונה: "האם חשבת אי פעם לומר את האמת?".
* * *

זה עצוב, כי גדעון לוי טוען שם שהוא עוסק ב"ביקורת עצמית". פעם זה היה נכון. פעם. הוא חשף עוולות. הוא מילא תפקיד חיוני. אלא שמשהו קרה לו. לא בעובדות הוא עוסק, אלא בתעמולה. ואז, גם אם יש ממש באחת מעשר עובדות שהוא מפרסם - היא נבלעת בים השקרים. אלא שאסור לזלזל בלוי. הוא זוכה לשם עולמי. ייתכן שהוא העיתונאי המפורסם ביותר והמוזמן ביותר מישראל. הוא זוכה לאינספור במות. מוסד תעמולתי של איש אחד.

במחנה הפשיסטים

יש עוד אגדה אורבנית שצריך להפריך. גדעון הוא על תקן הטווס של חלק מ"מחנה השלום". אין שקר גדול מזה. נבהיר. לוי טוען שיש צורך בהומניזציה של הפלסטינים כדי לקדם שלום. הוא צודק. פשיסטים-כהניסטים שעושים דמוניזציה לפלסטינים הם לא "פעילי שלום". וגם מי שעושה דמוניזציה לישראלים, והופך אותם לקלגסים, הוא לא "פעיל שלום". מי שמוצא הצדקות לחמאס ולטרור איננו "פעיל שלום", כמו שמי שמגלה הבנה להצתת מסגדים או ל"תו מחיר" איננו "פעיל שלום". אבל לוי מתקשה להבין שהוא והפשיסטים במחנה אחד, של מחרחרי שנאה ומדון.

נחזור לאותו צעיר כועס, מתחילת הכתבה, שהפנה אליי שאלה. גם לאחר הדברים הללו, ולמרות שגדעון לוי הפך לאחד מברוניה הבולטים של תעשיית השקרים בעולם - אוי לנו אם תיפגע זכותו להפיץ את עלילותיו. יש רק דרך ראויה אחת להתמודד עם השקרים שלו: לא להשתיק אותו. לחשוף אותו. להפריך את השקרים.
ביום שבו גדעון לוי יושתק, או תיפגע שערה משערות ראשו, תהפוך ישראל לאותה מפלצת, שגדעון לוי יוצר במוחו היוקד. אסור לתת לו את התענוג הזה. אסור לתת לנו את העונש הזה.

* * *
תיקונים והבהרותלאחר שפורסמו הדברים, והספקתי לעבור על חלק מהתגובות, שהגיעו גם לאימייל שלי, מתברר ש"תפסו אותי". אכן, במקום אחד כתבתי שלוי טוען ש"ישראל כיוונה או הפציצה באופן תדיר", ולמעשה, הוא התכוון רק לעופרת יצוקה. הבהרתי בהמשך שמדובר על עופרת יצוקה, אבל אם זה לא היה ברור - אז תיקנתי. במקום נוסף, כתבתי שלוי טוען שהתגובה הפלסטינית היא "תמיד" לאחר התנקשות מצד ישראל, כאשר במקור נכתב "כמעט תמיד". מי שהעיר לי - צודק. תיקנתי. בנוגע לכלב, כתבתי תמונה במקום ידיעה. לא שזה משנה משהו, אבל בוודאי שזה תוקן. היו מי שמצאו שאכן פורסמה ידיעה על כלב שנפגע. זה לא מה שלוי טען. הוא טען שהידיעה על הכלב פורסמה בעמוד ראשון, והידיעה על עשרות פלסטינים הרוגים פורסמה בעמ' 16 בשתי שורות. אז בבקשה. באשר לכך שדייוויד דיוק הגזען "אירח" את גדעון לוי בבלוג שלו, נדמה לי שהדברים היו ברורים במקור. לא היה צורך בשום תיקון, ולמרות זאת, תיקנתי באופן שלא תהיה שום טעות. ובניגוד לטענה שדיוק רק הוסיף לינק למאמר של לוי - זה לא נכון. דיוק פרסם מאמר של לוי. זה לא אומר, ולא טענתי, שלוי מזדהה עם דיוק. כתבתי, שדיוק, שונא ישראל ואנטישמי ידוע, מוצא אצל לוי את החיזוקים לאידיאולוגיה שלו.
באשר לעניינים האחרים - על "טיהור אתני", פליטים וכן הלאה - הקוראים מופנים למאמרים המחקריים שפרסמתי בנושא: "והעולם משקר" ו"הנכבה היהודית".
באשר לצורך בתגובה מגדעון לוי. למי שלא שם לב, מדובר במאמר ביקורתי, שמתפרסם כתגובה על טענות של לוי. לא בתחקיר שבו אני חושף עובדות שנויות במחלוקת, שמחייבות תגובה.

בעניין הטוקבקים:

בודדים, רק בודדים, ניצלו את הזירה החופשית לחלוטין כדי לפרסם כאן דברי תועבה, שאין להם שום קשר למאמרים. הם פוגעים ברבים אחרים שרוצים לקיים דיון, גם אם שוצף וגועש. הם לא תורמים לחופש הביטוי. הם הורסים אותו.
אם התופעה תחזור על עצמה, כתובות ה-IP שלהם ייחסמו.