מאמרו של ד"ר מרדכי קידר ב"ישראל היום" (06/08/2010)  מאז תחילת שנות ה80-והמהפכה האיסלאמית באיראן היתה העדה השיעית בלבנון בת טיפוחיהם של האייתוללות. המיליציות השיעיות - אמל וחיזבאללה - זכו לסיוע איראני מאסיבי: לוחמי משמרות המהפכה התנחלו בבקעת הלבנון ועסקו באספקת נשק תחמושת אימונים מימון ואינדוקטרינציה דתית וצבאית לבני העדה השיעית ולוחמיה תוך שיתוף פעולה מצד הכיבוש הסורי.
מלחמת האזרחים (1989-1975)הסתיימה בהסכם טאא'ף שקבע שעל כל המיליציות להתפרק מנשקן. סוריה הקפידה על ביצוע ההסכם אך "שכחה" לכלול בו את המיליציות השיעיות ואף המשיכה לחזקן בנשק בתחמושת ובטילים.
הכיסוי היה המאבק נגד הכיבוש הישראלי בדרום לבנון - אך כולם ידעו שהמטרה של השיעים היא להשתלט על כל לבנון. הנסיגה הישראלית בשנת 2000 "הוכיחה" את צדקת דרכם "הפטריוטית" של הלוחמים השיעים שהפכו ל"מגיני המולדת" עטורי התהילה ובכך המעיטה את חשיבות צבא המדינה. דרך "ההתנגדות" הפכה למודל המצליח.
על פי ראיית הזרים ואנחנו בתוכם כניסתו של חיזבאללה לפוליטיקה היתה אמורה לסמן כי הוא נוטש את המאבק הצבאי. אלא שגישה כזו לא תופסת במזרח התיכון שבו יש קשר הדוק בין עוצמה צבאית לכוח פוליטי. ככל שחיזבאללה התחזק צבאית - כך התגבר גם כוחו הפוליטי.
כיום המצב בלבנון הוא שהעדה השיעית היא הגדולה ביותר ואולי אף גדולה מסך כל העדות האחרות יחד. היא החזקה ביותר מבחינה צבאית העשירה ביותר בזכות הסיוע האיראני חברות ומפעלים כלכליים רבים שהיא מפעילה - אך מיוצגת בפרלמנט בייצוג קטן משיעורה באוכלוסייה ומשתתפת בממשלה באופן חלקי בשל מחלוקות על התנהלותה.
תרבות החיסולים וקניית אנשים המעיבה באופן קשה על התנהלות הפוליטיקה הלבנונית איפשרה לחיזבאללה להשליט את עצמו על המערכת הפוליטית באופן שכיום חסן נסראללה הוא בפועל שליט לבנון. הוא יושב בבונקר לא בגלל ישראל - אלא בגלל תרבות החיסולים הזו.
צבא לבנון כמו רשויות שלטוניות אחרות נכנס עם השנים אל תחת ההגמוניה של חיזבאללה ומאחורי הקלעים שולט נסראללה במינוי קצינים ובאופן הפעילות של הצבא.
הדבר הודגם היטב במאי 2008 כשחיזבאללה השתלט על מערב ביירות והרס את מערכות אמצעי התקשורת של חרירי העיתון וערוץ "אל-מוסתקבל:"הצבא פינה את העובדים הסתלק ואחר כך נכנסו לוחמי חיזבאללה ושרפו את המשרדים והציוד.
על פי פרסומים בלבנון ציוד שסופק לצבא כדי להתמודד עם חיזבאללה הוא שאיפשר לו לגלות את החדירה המודיעינית הישראלית ובכך סייע לחיזבאללה להתמודד עם המודיעין הישראלי.
נראה שגם התקרית שבה נרצח סא"ל דב הררי ז"ל במארב בוצעה בהוראת חיזבאללה שהציב בזירה עיתונאי של "אל-אח'באר" הדובר הלא רשמי של הארגון. פעולה זו מסמנת את הכנעת הצבא לאג'נדה של נסראללה שליט לבנון והיא עוד פרי באושים של הטעות האסטרטגית - החלטה 1701 של מועצת הביטחון.